סיפור קטן שמתקשר לנושא הרצאה על מנהיגות. ישנו שיר שמלווה אותי מאז שהייתי ילד בן 10. ישנתי בחדר עם אחי הבכור שנהג לשמוע אותו כשלמד לבגרויות, אני הייתי נרדם איתו. The Cats and the Cradle. השיר מספר על אב שלא היה נוכח במהלך לידתו של בנו כי היה עסוק. יחד עם זאת אמר לעצמו, כי עוד יהיה לו זמן להיות איתו. הילד גדל, רצה לשחק עם אביו, אך אביו תמיד התחמק כי היה עסוק. הילד המשיך להסתכל על אביו בהערצה ואמר לעצמו: “אני אהיה כמוך אבא. אני אהיה כמוך”.

השנים עברו, הילד חזר מהלימודים באוניברסיטה. אביו ביקש להיות איתו מעט, לשמוע מה שלומו. הילד ענה בקצרה: “שלומי טוב…אך מה שאני באמת רוצה ממך זה את מפתחות הרכב”

ושוב נשמע קולו של הילד אומר: “אני אהיה כמוך אבא. אני אהיה כמוך”.

“שנים עוד עברו”, מספר האב בשיר. “בני עבר לגור רחוק ממני. לא בא לבקר אותי. התקשרתי אליו לשאול אותו מתי אוכל לבוא לבקר אותו. ענה לי: “תראה, הילדים חולים ויש לי המון עבודה. אבל היה נחמד לשוחח איתך….

“כאשר ניתקה השיחה אמרתי לעצמי: הוא גדל להיות כמוני. בני, הוא בדיוק כמוני…” “

הילדים לוקחים מאיתנו דוגמא”, אני ממשיך ואומר. הם מסתכלים עלינו כל הזמן. מאמצים התנהגויות, הרגלים, לעיתים גם כאלה שלא רצו לסגל לעצמם, והם לא תמיד מודעים לכך. אותו דבר העובדים שלנו. מה שקורה עם העובדים זו השתקפות שלנו. עובדים מדברים בגסות ללקוחות, לעמיתים? בחן כיצד אתה מדבר עם אחרים. עובדים מאחרים לישיבות ופגישות? בדוק האם אתה מגיע תמיד בזמן. הדוגמא האישית שלנו, כהורים, כמנהלים, הם המפתח לפיתוח הילדים שלנו, העובדים שלנו, המפתח לפיתוח ילדים ועובדים כפי שאנו רוצים שהם יהיו. יתנהגו. יתפקדו”.