אינטליגנציה רגשית בארגון

כיצד הופכים EQ במקום העבודה למנוע צמיחה ושיפור.

בעיצומו של מיתון רגשי

כמעט כל פעולה ארגונית שמעורב בה אדם נוסף היא, בבסיסה, פעולה רגשית. כדי למכור, צריך לחוש מתי הלקוח מהסס ומתי הוא בשל, ולדעת להרגיע חשש לפני שהוא הופך להתנגדות. כדי לתת שירות טוב, צריך להכיל תסכול בלי להידבק בו, ולהפוך לקוח כועס לכזה שמרגיש שבאמת הקשיבו לו. כדי לנהל משא ומתן, צריך לקרוא את מה שלא נאמר, לשמור על קור רוח תחת לחץ, ולזהות מתי ללחוץ ומתי להרפות. כדי להשפיע ולרתום, צריך לחבר אנשים רגשית למטרה, ולא רק להניח בפניהם נתונים. כדי להנהיג ולנהל, צריך לזהות מתי עובד שחוק, לתת משוב קשה מבלי להשפיל, ולשדר ביטחון דווקא ברגעי אי-ודאות. וכדי להעביר מסר מול קהל, צריך לחוש את האנרגיה בחדר ולכוון אליה בזמן אמת. ההצלחה בכל המשימות הללו אינה תלויה רק בידע, אלא ביכולת לקרוא בני אדם. הקשר החזק ביותר בין אינטליגנציה רגשית לביצועים נמצא בתפקידים עתירי מגע אנושי, כמו שירות לקוחות, מכירות וניהול.

בזמן שארגונים משקיעים בשנים האחרונות סכומים חסרי תקדים בהדרכות אינטליגנציה רגשית, סדנאות הקשבה ותוכניות “מנהיגות אמפתית”, מתרחש בשקט תהליך הפוך. דו”ח State of the Heart של ארגון Six Seconds, הנשען על אחד ממאגרי הנתונים הגדולים בעולם בתחום, מצביע על ירידה עקבית ברמות האינטליגנציה הרגשית (Emotional Quotient – EQ) הגלובלית. בניתוח שהקיף כ-28,000 נבדקים ב-166 מדינות, נמצאה ירידה מובהקת של כ-5.8% בציוני ה-EQ בין 2019 ל-2024 בכל אחת משמונה היכולות שנמדדו. החוקרים מכנים זאת “מיתון רגשי”. הירידה החדה ביותר נרשמה דווקא ביכולות המוטיבציה – היכולת להניע את עצמנו, לשמר על אופטימיות ולפעול למען מטרה גדולה מאיתנו.

הפרדוקס ברור. ככל שאנו מדברים יותר על רגשות בעבודה, כך נראה שאנו מתקשים יותר לנהל אותם. דור ה-Z, שנכנס כעת לשוק העבודה, נמצא בסיכון מוגבר: על פי אותו דו”ח, יותר ממחצית מבני הדור דירגו עצמם כבעלי שביעות רצון נמוכה בעבודה, סימן מקדים לתופעות של ניתוק, שחיקה ותחלופה. במציאות כזו, אינטליגנציה רגשית בארגון היא בעלת השלכות ממשיות על תפקודו והצלחתו.

מהיכן הגיע המושג אינטליגנציה רגשית, מה המספרים באמת אומרים ומה כן עובד בפועל? קראו:

מאיפה הגיע המושג “אינטליגנציה רגשית”?

בניגוד לרושם הרווח, אינטליגנציה רגשית אינה המצאה של יועצים ארגוניים משנות האלפיים. שורשי הרעיון מגיעים עד אברהם מאסלו, שדיבר כבר בשנות החמישים על “חוסן רגשי”, והמונח עצמו הופיע בניסוחים מוקדמים כבר בשנות השישים. אך הניסוח המדעי המודרני נולד ב-1990, כשהפסיכולוגים פיטר סאלוביי וג’ון מאייר הגדירו אינטליגנציה רגשית כיכולת לזהות, להבין, לווסת ולהשתמש ברגשות, של עצמנו ושל אחרים, כדי לכוון חשיבה והתנהגות.

את הפיצוץ התודעתי בתחום חולל דניאל גולמן בספרו רב-המכר מ-1995, שהציב טענה נועזת: בהקשרים מסויימים, אינטליגנציה רגשית עשויה להיות חשובה אף יותר ממנת המשכל להצלחה בחיים. טענה זו הציתה את הדמיון הציבורי, אך גם זרעה את אחת הביקורות המרכזיות על התחום. כשחוקרים בחנו אמפירית את הטענה ש-EQ חשוב יותר מ-IQ, למשל בניבוי הצלחה אקדמית, התמונה התבררה כצנועה בהרבה מן ההבטחה השיווקית. גולמן עצמו הציע מאוחר יותר מודל בן חמישה רכיבים, מודעות עצמית, ויסות עצמי, מוטיבציה, אמפתיה וכישורים חברתיים, שהפך לתשתית של אינספור תוכניות הדרכה.

מה באמת אומרים המספרים?

מי שמחפש סטטיסטיקות מרשימות על אינטליגנציה רגשית ימצא אותן בשפע. נתונים פופולריים גורסים ש-90% מבעלי הביצועים הגבוהים מתאפיינים ב-EQ גבוה, שהאינטליגנציה הרגשית אחראית לכ-58% מהביצועים בתפקיד, ושחברות הממוקדות ב-EQ נוטות להניב ביצועים טובים פי כמה ממתחרותיהן. נתונים אלה, שמקורם לרוב בספרות הפופולרית ובחברות ייעוץ ומדידה מסחריות, מצוטטים שוב ושוב, אך כדאי להתייחס אליהם בזהירות. הם נוטים להציג את ה-EQ כקסם שמסביר כמעט כל הצלחה, וזו בדיוק נקודת התורפה שלהם.

התמונה המחקרית המבוקרת צנועה יותר, ודווקא משום כך אמינה יותר. מטא-אנליזה מקיפה של O’Boyle ושות’ משנת 2011, שפורסמה בכתב העת Journal of Organizational Behavior, מצאה מתאם מתוקן של בין 0.24 ל-0.30 בין אינטליגנציה רגשית לביצועים בעבודה. חשוב מכך: גם לאחר נטרול אינטליגנציה קוגניטיבית (IQ) ותכונות אישיות מחמשת הגורמים הגדולים, ה-EQ עדיין הוסיף כ-5% עד 7% להסבר השונות בביצועים. במילים אחרות, האינטליגנציה הרגשית תורמת תרומה ייחודית  אך מתונה, מעבר למה שכבר מנבאים מנת המשכל והאישיות.

נקודה מהותית נוספת: התרומה אינה אחידה. מטא-אנליזה של Joseph ו-Newman משנת 2010 הראתה שהקשר בין EQ לביצועים חזק במיוחד בתפקידים עתירי “עבודה רגשית” — שירות לקוחות, סיעוד, מכירות, ניהול צוותים, ופחות משמעותי בתפקידים שבהם האינטראקציה הרגשית שולית. כלומר, השאלה הנכונה אינה “האם EQ חשוב”, אלא “היכן הוא חשוב”. גישה זו גם מסבירה מדוע השקעה גורפת ואחידה בהדרכות לכלל העובדים לרוב מבזבזת משאבים.

בתחום הניהול, נתון פופולרי נוסף גורס שהאינטליגנציה הרגשית מסבירה כשני שלישים מאפקטיביות המנהיגות. גם כאן כדאי להבחין בין מסר שיווקי לבין ממצא מבוקר: היכולת של מנהל לקרוא מצב רוח בחדר, להכיל לחץ מבלי לפרוק אותו על הצוות, ולתת משוב קשה מבלי להשפיל, היא בעלת ערך אמיתי, אך היא חלק ממכלול ולא תחליף לכישורי ניהול, מומחיות מקצועית ושיקול דעת. ברמת הפרט, מחקרים מצביעים גם על מתאם בין EQ גבוה לשכר גבוה יותר. אך מתאם, כמובן, אינו בהכרח מצביע על סיבתיות, כלומר – לא בטוח שהאינטליגנציה הרגשית היא הסיבה לשכר הגבוה. יתכן שאותן תכונות אישיות שמובילות לשכר גבוה הן גם אלה שמיתרגמות לציון רגשי גבוה.

האם זו בכלל אינטליגנציה?

מאחורי הקונצנזוס הניהולי מסתתרת מחלוקת אקדמית עמוקה, שלעיתים נשכחת בשיח העסקי. מבקרים בולטים טוענים שעצם המושג “אינטליגנציה רגשית” בעייתי. הפסיכולוג אדווין לוק (2005) טען שהמונח כמעט אוקסימורון, ושההגדרות שלו כה רחבות וכוללניות עד שהן מאבדות משמעות ברורה. הפסיכולוג הארגוני פרנק לאנדי הוסיף ביקורת על כך שחלק ניכר מהפופולריות של התחום נבנה על ידי חברות מבחנים מסחריות ועל בסיס ראיות אנקדוטליות נבחרות, ולא על מודלים מדעיים מבוססים.

הביקורת המתודולוגית המרכזית היא לגבי השאלה האם EQ מודד משהו חדש, או שהוא בסך הכול שילוב של אישיות ומנת משכל באריזה מחודשת. רבים ממבחני ה-EQ מבוססים על דיווח עצמי. כלומר, הם מבקשים מאנשים לדרג את כישוריהם הרגשיים בעצמם, דירוגים שעלולים להיות מושפעים מהטיית רצייה חברתית וחוסר מודעות עצמית. נוסף על כך, נורמות רגשיות משתנות בין תרבויות, כך שהתנהגות הנחשבת “אינטליגנטית רגשית” בהקשר אחד אינה בהכרח כזו באחר.

מנגד, הטענה ש”האינטליגנציה הרגשית מתה” מוגזמת לא פחות. כבר ב-2005 השיבו Ashkanasy ו-Daus שמודל היכולת, הבוחן ביצועים בפועל ולא מתבסס על דיווח עצמי, מציג תוקף אמיתי. ההבחנה מהותית: יש הבדל גדול בין מבחן שמבקש מאדם לדרג עד כמה הוא אמפתי, לבין מבחן שמציג בפניו מצב ובוחן אם הוא אכן מזהה נכון את הרגש שבו. מטא-אנליזות מאוחרות יותר מאששות שלפחות בתפקידים עתירי עבודה רגשית, ל-EQ יש ערך מנבא מעבר לאישיות ול-IQ, וכי הוא קשור גם לשביעות רצון, למחוייבות ארגונית ולירידה בכוונות עזיבה.

השורה התחתונה המאוזנת: אינטליגנציה רגשית אינה גביע קדוש, אך גם אינה הבל. היא קבוצת כישורים אמיתית, בעלת השפעה מתונה, מדידה בקושי, ותלוית הקשר ושיטת מדידה. ארגון בוגר יתייחס אליה לא כאל אמונה אלא כאל השערה שאפשר לבדוק: להגדיר אילו התנהגויות רוצים לראות, למדוד אותן לפני ואחרי, ולבחון אם משהו באמת השתנה.

לאינטליגנציה רגשית יש צד אפל

ההנחה הרווחת היא שאינטליגנציה רגשית היא תכונה חיובית מעצם הגדרתה — מי שמבין רגשות, ודאי ינהג בטוב לב. המחקר מספר סיפור מורכב יותר. את היכולת לקרוא, להבין ולהשפיע על רגשות זולת באופן מדוייק אפשר לרתום גם למניפולציה.

מחקר שהובילו חוקרים מאוניברסיטת טורונטו (Côté ושות’, 2011) מצא שעובדים בעלי EQ גבוה עם נטיות מקיאווליות נטו יותר לפגוע בעמיתיהם, להשפיל ולבייש אותם, לשם תועלת אישית. מחקר נרחב נוסף (Hyde ו-Grieve, 2020) שבחן 765 עובדים, זיהה “צד אפל” שבו כישורים רגשיים גבוהים מיתרגמים למניפולציה רגשית מתוחכמת במקום העבודה. מטא-אנליזה שאיגדה נתונים של 5,687 משתתפים (Nguyen ושות’, 2020) אישרה את הקשר: יכולת רגשית גבוהה עשויה להזין גם מניפולציה למטרות אישיות זדוניות.

המסקנה הארגונית היא שכאשר מאמנים עובדים לזהות מה האחר מרגיש וכיצד להשפיע עליו מבלי לעגן זאת באמות מידה אתיות וגבולות ברורים, עלולים בלי כוונה לחדד את כליו של המניפולטור המוכשר היושב בקוביה הסמוכה. אינטליגנציה רגשית היא כלי ניטרלי מבחינה מוסרית. מה שקובע אם יהיה חיובי או שלישי הוא לאיזו מטרה הוא מופנה.

יש לכך השלכה מעשית גם על גיוס. ארגונים רבים למדו לחבב מועמדים בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה — רהוטים, מקסימים, יודעים להגיד את הדבר הנכון. אבל בדיוק התכונות הללו הן גם ארגז הכלים של המניפולטור המוכשר. הקסם בריאיון אינו ערובה ליושרה בעבודה. לכן שווה לבחון לא רק את היכולת הרגשית של מועמד, אלא גם את המטרות שלשמן הוא מפעיל אותה: כיצד הוא מתאר קונפליקטים בעבר, האם הוא לוקח אחריות, וכיצד הוא מדבר על מי שאינו נוכח בחדר.

כשהמכונה קוראת לך את הרגשות

בזמן שאנחנו מתווכחים אם בני אדם מסוגלים להעריך נכון אינטליגנציה רגשית, התעשייה כבר מנסה להטמיע אותה בקוד. השוק העולמי ל“בינה מלאכותית רגשית” — מערכות שמזהות רגשות מטון דיבור, הבעות פנים וטקסט — צפוי לזנק מכ-3.2 מיליארד דולר ב-2024 לכ-45.5 מיליארד דולר עד 2034, בקצב צמיחה שנתי דו-ספרתי גבוה. כבר היום נבחנות מערכות שמנתחות שיחות מוקד שירות בזמן אמת, מתריעות בפני נציג שהלקוח מתוסכל, או מודדות את מצב הרוח של עובדים מתוך תקשורת פנים-ארגונית.

המדידה האנושית של רגש שנויה במחלוקת. עד כמה אפשר לסמוך על אלגוריתם שמסיק כעס מקמט במצח? ואם לאינטליגנציה רגשית אנושית יש צד אפל, מה קורה כשארגון מקבל יכולת לנטר את הרגשות של עובדיו בקנה מידה תעשייתי? הטכנולוגיה מציבה לחברה האנושית כולה את השאלה היכן עובר הגבול בין כלי שמסייע לתקשורת אמפתית לבין מנגנון מעקב שמכרסם באמון. דווקא בעידן שבו מכונות לומדות לזהות רגשות, הכשירות האנושית להבין ולנהל אותם — באחריות ובשקיפות — נעשית חשובה יותר, לא פחות.

סדנת הרגשות והבוקר שאחרי

יש משהו קומי בלתי נמנע באופן שבו ארגונים רבים מיישמים אינטליגנציה רגשית. התרחיש מוכר: יום עיון בן ארבע שעות, כיבוד קל ומנחה נלהב שמבקש מכולם לשתף “רגש אחד שאתם מביאים לחדר הבוקר”. מנהל הביניים, שכבר שלוש שעות בודק מיילים מתחת לשולחן, מציע באומץ, “סקרנות”.

עד הצהריים כולם לומדים “הקשבה פעילה”, ומאז המנהל מהנהן באגרסיביות בכל פגישה, בדיוק לפני שהוא קוטע אותך באמצע המשפט, כמו תמיד. בשאלון הדיווח העצמי בן 77 הפריטים, כולם מדרגים את עצמם 9 מתוך 10 ב”אמפתיה”, כי מי ידרג את עצמו נמוך. ואז כולם חוזרים ל-open space, החלל שמבטל בפועל בדיוק את אותה תחושת ביטחון פסיכולוגי שהסדנה הטיפה לה כל הבוקר.

יש גם גרסה מתוחכמת יותר של אותו כשל: המנהל שחזר מהסדנה עם אוצר מילים טרי. עכשיו הוא לא מבטל את ההצעה שלך, הוא “מחזיק לזה מרחב”. הוא לא קוטע אותך, הוא “משקף”. שפת הרגש הפכה לשכבת ציפוי מעל אותן התנהגויות ישנות בדיוק. וזו אולי הסכנה הגדולה ביותר: אינטליגנציה רגשית מדומה, שמשתמשת באוצר המילים של ההקשבה כדי להישמע קשובה מבלי להיות קשובה באמת.

כישור התנהגותי שלא מתאמנים בו, לא נמדד נכון ולא נתמך על ידי הסביבה יתאדה עד ארוחת הצהריים של יום שלישי. השינוי האמיתי קורה בעשרות אינטראקציות קטנות, יומיומיות, שבהן מישהו בוחר להקשיב באמת במקום לחכות לתורו לדבר.

אז מה כן עובד?

אם השארנו אתכם בתחושה שהכול הבל, לא זו המסקנה הנכונה. דווקא מתוך ההכרה במגבלות עולה תמונה מעשית ומעודדת. הממצא המשמח ביותר במחקר הוא שכישורים רגשיים, בניגוד למנת המשכל, ניתנים ללמידה ולשיפור. הם מדידים ואפשר לתרגל אותם. השאלה היא איך עושים זאת נכון. כמה עקרונות עולים מהמחקר:

  • תתמקדו היכן שזה באמת משנה. במקום הדרכה גורפת לכלל העובדים, השקיעו בתפקידים עתירי עבודה רגשית — ניהול, שירות, מכירות, צוותי חזית — שבהם נמצא הקשר החזק ביותר לביצועים.
  • התנהגות לפני תפיסה עצמית. אמנו כישורים נצפים ותרגלו אותם במצבים אמיתיים, במקום להסתמך על ציון בשאלון שכל אחד ממלא בנדיבות לעצמו.
  • אתיקה לצד אמפתיה. כדי לנטרל את הצד האפל, שלבו בכל תוכנית רגשית גם נורמות התנהגות, גבולות וערכים. אחרת תאמנו מניפולציה, לא שיתוף פעולה.
  • תקנו את המערכת, לא רק את הפרט. ביטחון פסיכולוגי, עומסי עבודה הגיוניים והדגמה אישית של ההנהלה משפיעים יותר מכל סדנה. אי אפשר להטיף לאמפתיה בבוקר ולפרק אותה אחר הצהריים.
  • תרגול מתמשך, לא אירוע חד-פעמי. כישור רגשי נבנה כמו שריר, על ידי חזרה, משוב וליווי לאורך זמן, ולא ביום עיון בודד.

 

מעל הכול עומדת הדוגמה האישית של ההנהלה. עובדים לומדים אינטליגנציה רגשית הרבה יותר ממה שהם רואים מאשר ממה שהם שומעים בסדנה. מנהל שמודה בטעות, שמקבל ביקורת בלי להתגונן, ששומר על קור רוח ברגע לחוץ ושמתעניין באמת בעומס של הצוות שלו מלמד שיעור חזק יותר מכל מצגת. לעומת זאת, כשההנהגה מטיפה לאמפתיה אך מתנהגת בקוצר רוח ובחוסר עקביות, העובדים קולטים מהר מאד את המסר האמיתי, וכל ההשקעה בהדרכה מתאיידת. תרבות רגשית בריאה זולגת מלמעלה למטה.

זו בדיוק הנקודה שבה הכשרת איכותית במיומנויות רכות נבדלת מ”יום עיון”. כאשר ההתערבות ממוקדת, מבוססת תרגול, מעוגנת בערכים ומשולבת בשינוי ארגוני, האינטליגנציה הרגשית חדלה להיות סתם באזז וורד והופכת ליתרון מדיד. כדאי גם למדוד את ההשפעה במונחים עסקיים שמדברים אל ההנהלה: ירידה בתחלופת עובדים, פחות תלונות בשירות, שיפור בציוני שביעות רצון של לקוחות ושל עובדים. כך ההשקעה ברגש הופכת לניהול סיכונים וביצועים שתורם לארגון כולו.

אינטליגנציה רגשית: לא מטה קסמים

אינטליגנציה רגשית בארגון היא לא הקסם שמסביר כל הצלחה. היא קבוצת כישורים אמיתית בעלת השפעה מובהקת, ניתנת ללמידה. בעידן של מיתון רגשי שבו היכולת הקולקטיבית לנווט רגשות דווקא נשחקת, הצורך אמיתי. מה שיקבע אם ההשקעה תשתלם לארגון בסופו של דבר הוא ההחלטה להתייחס לנושא אינטליגנציה רגשית כאל מיומנות שיש לאמן ולפתח ברצינות, במקצועיות ובכנות, בכל הממשקים האנושיים הרלוונטיים – עובדים, הנהלה, כח אדם, לקוחות וספקים.

מעוניינים לפתח אינטליגנציה רגשית בארגון שלכם וללמוד איך מיישמים אותה בשטח? השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם לקביעת שיחת ייעוץ.

פוסטים נוספים